<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימנים קצ"ב—קצ"ח</h1>
<h2>דף קכב.</h2>
כתב הבעל התרומה ז"ל עבדו או שפחתו שהדליקו נר או אש בשביל ישראל אסור להשתמש בו ישראל ואין להתיר מטעם דקצץ דמותר דה"מ בשולחי אגרות בשבת שאין גוף הישראל נהנה באיסור אבל הכא כ"ש דשכיר הוא דעשה שליחותו בשביל ישראל ואסור שהרי נהנה גופו ממלאכת שבת הנעשית בשבילו. והר"ם נ"ע כתב שצריך אדם למחות לעבדו ולשפחתו עכו"ם שלא להדליק נר בשבילו ואם הדליקו אסור ליהנות בה כדאיתא בפרק כל כתבי עכו"ם שהדליק את הנר וכו' והגיה עליו הר"פ ז"ל מיהו בירושלמי פסק שאין מטריחין אותו לצאת מביתו להדליק אם הדליק העכו"ם בשביל ישראל מדעתו וכו' וכן דעת הר' יצחק בר אברהם ובלבד שלא ישתמש לאורו. זה הכלל במכירו ובפניו ובמלאכ' שיוכל להוסיף אסור אבל אם אינו מכירו או שלא בפניו אפי' במלאכה שיוכל להוסיף מותר. ואם עשה בשביל עצמו מותר בכל ענין אפי' מכירו. ומסבה שישראל ועכו"ם בה והדליקו הנר אע"פי שנר לא' נר למאה אם הרוב עכו"ם מותר ואם הרוב ישראל אסו' שעל הרוב הן מדליקין ודעת רוב הפוסקים שלישראל אחר מותר שאין האיסור אלא שלא יאמר לו עשה מלאכה זו ואין אדם חוטא ולא לו וכן דעת הראב"ד והרשב"א ז"ל וכתב הר"ף ז"ל ואם תרצה השפחה לתת שמן בנר יכול הישראל למחות בידה. והבעל התרומה ז"ל כתב אבל אם עשה העכו"ם בשביל תינוק או בשביל גדול חולה שאין בו סכנ' מותר. ואם הי' שם מעט אש שראוי לחמם בו בדוחק ובא העכו"ם והרבה המדורה עצים באש או שהיה נר א' דולק מתחלה והדליק עוד העכו"ם נרות הרבה מותר לישראל להשתמש מהאש או מאור הנרות כיון שמתחלה יכול ליהנות מן האש או מן הנר. ואסור לומר לעכו"ם מע"ש עשה האש או הדלק הנר הלילה אבל מותר לומר לו מדוע לא עשית כן בשבת שעברה אע"פי שמבחין לעשות הדבר לשבת הבאה עכ"ל. ויש מקילין לומר לעכו"ם לעשות מדורה בימי החורף לפי שיש שם מקצת חולי ובכל מקום שיש שם מקצת חולי אומר לעכו"ם ועושה. והר"ם נ"ע היה יושב לפני האש בשבת וגם ביו' כשהעכו"ם אינו מכירו ועושה אש לצורך עצמו כדאמרינן עכו"ם שהדליק הנר בשבילו וכו' והגיה הר"פ ז"ל עליו מ"מ עכשיו אסור ואפי' אין לחוש שמא ירבה בשבילו לשבת הבאה ע"כ.
